ב-3 למרץ נערך יום עיון בנושא עיר הבה"דים בהשתתפות עמיתי תוכנית המנהיגות של באר שבע רבתי. במהלך יום העיון התקיים פאנל בהשתתפותם של סא"ל שלום אלפסי ראש מנהלת עיר הבה"דים בצה"ל, ד"ר גילי ברוך מנהלת אשכול צדק חברתי וסביבתי בשתיל ומנהל מרכז מנדל למנהיגות בנגב עו"ד יעקב (ינקלה) שטיינברג.
הדיון בסוגיית עיר הבה"דים כביטוי להרחבת והעמקת טווח הרלוונטיות המנהיגותית
עצם הבחירה לעסוק בנושא זה, נובעת מתפיסה לפי ראוי שמנהיגות תרחיב ותעמיק את מה שנתפס בעיניה כרלוונטי גם מבחינת הנושאים בהם היא עוסקת וגם האופן בו היא ניגשת לנושאים האלה. במהלך הפאנל ניתנה תמונת מצב עדכנית ביחס למצב ההתקדמות בפרויקט ונערך דיון סביב שני היבטים מרכזים: השיח האזרחי סביב עיר הבה"דים והמושג פיתוח על כל המשתמע ממנו.
השיח האזרחי סביב עיר הבה"דים
את הזווית של אזרחות ושיח אזרחי, הציג עו"ד יעקב (ינקלה) שטיינברג , מנהל מרכז מנדל, תוך התייחסות למחקרו של דר' ארז צפדיה, גאוגרף ממכללת ספיר שהתפרסם תחת הכותרת "דרמת ההדרמה". השאלה שעמדה בבסיס הדיון הייתה מה המאפיינים של הדיון הציבורי / האזרחי בנגב בנוגע להקמת עיר הבה"דים – עד כמה התקיים דיון ציבורי בנושא הזה? מה היו הנושאים שנדונו? מי השתתף בו? אחת הטענות שהוצגו בכנס, היא הטענה על פיה למעשה כמעט ולא התקיים שיח אודות עצם הכוונה להקים את עיר הבה"דים טרם להחלטת הממשלה בנושא ובוודאי שלא נדונו אלטרנטיבות אחרות להשקעה בנגב. הדיון התקיים רק בדיעבד ובהשתתפות דלה של הציבור בנגב. הנושא הבולט בשיחה הציבורי אודות עיר הבהדים היה סכנת הפגיעה בבריאות החיילים בו עקב הזיהום מרמת חובב וגם את זה הוביל למעשה ארגון ארצי (אדם טבע ודין) ולא ארגונים מקומיים. זוהי עובדה מפתיעה, לנוכח העובדה שהנושא מוצג כאחד המהלכים המשמעותיים ביותר לפיתוח הנגב. יש לציין שמי שמושפעים כיום מזיהום האוויר הם תושבי באר שבע וסביבתה ובמובן זה, החשש הציבורי לשלומם של אנשי הצבא הוביל להפחתה משמעותית של רמות הזיהום הנפלט מרמת חובב ובכך השפיע לחיוב על רמת איכות החיים באיזור.
המושג פיתוח ככלי לניתוח המהלך
זווית הסתכלות נוספת בדיון הייתה סביב המושג פיתוח: מהו פיתוח, איזו תפיסת פיתוח גלומה בעיר הבה"דים ומהן האלטרנטיבות האפשריות. נושא זה הוצג בכנס על ידי דר' גילי, ברוך רכזת צדק חברתי- כלכלי בשתי"ל בנגב. ההחלטה על הקמת עיר הבהדים משפיעה או לפחות מגלמת תפיסה מסוימת באשר לאפשרויות התעסוקתיות שינבעו מהפרויקט לתושבי הנגב. המשרות בשירות הצבא נחשבות טובות יחסית ויציבות אולם בהשוואה לפעילות כלכלית אחרת, מוגבלות מבחינת האפשרויות למשל לבעלות על יוזמות כלכליות עצמאיות. שאלה נוספת בעניין הזה היא נגישות תושבי הנגב: תושבים וותיקים, יזמים מקומיים, האוכלוסייה הבדואית, להזדמנויות כלכליות הקשורות לתהליך ההקמה ובהמשך התפעול של הבסיסים, זאת מתוך חשש שהמשאבים הרבים לא יגיעו לנגב אלא ידלפו במהירות את מחוץ לנגב.